בעולם של שפע מוטרות, גורדי שחקים, כבישים עמוסים לעייפה, עננות של פיח, נהרות של פלסטיק זה חיכה לנו מעבר לפינה, כולנו חשנו שמשהו חייב להשתנות, המירוץ אחרי הזנב של עצמינו, בלי לעצור, הרצון להספיק הכל ולהיות בכל מקום בלי לפספס ולא דבר קטן.
זהו מירוץ ארוך שהתחיל כבר במהפכה התעשייתית, שם גם הוכתב לנו מתי צריך לאכול, כמה ארוחות לאכול ביום, ואיזה אוכל כדאי שנאכל. לאט לאט הצליחו לפתות אותנו לחיים שעל פניו נראו כחיי שפע. יש הכל מהכל ובלי סוף. בלי לשים לב התמכרנו למה שמכרו לנו: 3 ארוחות ביום כדי שנהיה חזקים וגדולים, לאכול מוצרי חלב יש בזה מלא סידן, לחם מקמח לבן זה בריא, נוסיף עליו קצת חמאה וריבה וזו ארוחת הבוקר המושלמת.
התעשייה הפכה אותנו לעבדים, עבדים שעובדים קשה כדי לאכול, לקנות, לצרוך, לחרבן, לישון וחוזר חלילה.
כיום כבר ידוע שמוצרי חלב, לא רק שהסידן בהם לא נספג כראוי, החומציות בהם גורמת לבריחת סידן מהעצמות, סוכר נחשב לסם שמתמכרים אליו כמו לקוקאין, קמח לבן גם הוא סוכר בהגדרה. ומה עכשיו? עכשיו כשאנחנו כבר מכורים? מי יציל אותנו מהבור אותו חפרנו שנים על גבי שנים, בלי לעצור לרגע לשאול, רגע אולי אפשר אחרת? אולי לא צריך לאכול מוצרי חלב? אולי כדאי לאכול מס קטן של ארוחות ביום? אולי אפילו אחת?
כבר בגיל מאוד צעיר הבנתי שמסגרות זה משהו שכובל אותי. תמיד הייתי בודק גבולות, לאן אני יכול לטפס בלי ליפול? ועד לאן אני יכול לרדת בלי לחשוש שלא אוכל לטפס חזרה מעלה.
בגיל 30 הבנתי שאני לא בנוי ל3 ארוחות ביום, והתחלתי לצום בבקרים, לאט לאט הרחבתי את מס׳ שעות הצום ולראות איך אני מרגיש, אילו תחושות עולות בי, מה אני בוחר לאכול כשאני לא צם. עיקר התחושות בהתחלה היו כעס, הרעב ייצר כעס, עצבנות, חוסר שקט, רעד, סחרחורות, כאבי ראש.
בהתחלה חשבתי שזה בגלל שאני במחסור של מזון, הגוף מאותת לי שהוא במצוקה, שלא טוב לו.
עם השנים הבנתי שאלו היו תסמיני גמילה, גמילה מאוכל, מסוכר, מקמח, מהזבל שמכרו לי בתור ילד.
במהלך השנים הראשונות קיבלתי הרבה ביקורת , שאלו אותי אם יש לי הפרעת אכילה, זה נראה להם מוזר שאני לא אוכל ארוחת בוקר שהיא הריי נחשבת לארוחה הכי חשובה ביום. אני רזה מידי, זה לא בריא, אפילו רופאים אמרו שחייבים לאכול לאורך כל היום.
ספגתי את הביקורת והמשכתי הלאה, עם הזמן הסובבים אותי למדו לקבל את זה, זה פתאום הפך לאופנה בעמק הסילקון, רק כוכבי קולנוע היו עושים את זה.
היום אחרי כמעט 8 שנים זה מתחיל לתפוס תאוצה בארץ, פתאום יש מחקרים שמראים שלצום זה בריא, זה מעלה את רמות הסרטונין, דופאמין וגורם לשמחה, זה מעודד יצירה של תאי גזע ששמורים על הגוף צעיר לאורך זמן, קטונין שמשתחרר רק במצוקת רעב פתאום מופרש לגוף בעוצמה . קטונין הינו חלבון ויטאלי שמאפשר חלוקה ובנייה של תאים בגוף.
רגע אבל מה כל זה קשור לקורונה?
בעולם של שפע כמו שלנו אי אפשר לצפות שלא יהיה שפע של וירוסים וחיידקים.
ישנן תאוריות שזה בכלל נשק ביולוגי שיוצר בוואהן ובטעות התפרץ ברחביי המחוז, המדינה וכל העולם.
זה לא באמת משנה מה גרם למה .
בשורה התחתונה הקורונה כאן והיא כאן כדי למסור לנו מסר.
סטינו מהדרך, אומנם מעולם לא ממש ידענו את הדרך, אבל הקידמה הביאה עלינו אין ספור מכות והתעלמנו, התעלמנו מחורבן כדור הארץ, התעלמנו מחצי הכדור שחיי בעוני , התעלמנו מזיהום האוויר, ממחלות הסרטן שצצו כמו מגיפה, מהשמנה, מסכרת, מחיות מלאות פלסטיק, ממזון מהונדס, שופע אנטיביוטיקה, צבוע בצבע שמעורר תשוקה וגורם לתחלואה, התעלמנו משרפות ענק בכל כדור הארץ, ועוד מלא סימנים על הדרך שאמרו לנו רגע? אולי אפשר אחרת?ֿ אולי כדאי אחרת? אנחנו מביאים ילדים לעולם הזה? בשביל שהם ינקו אחרינו?
אז כן אפשר אחרת, וכדאי אחרת ועכשיו אין ברירה אלה ברירה אחרת.
הקורונה הביאה שקט! היא הביאה איתה צניעות, מחשבה, יצירה, זמן, דברים שאיבדנו מזמן.
הפעם אין לנו ברירה אלה לחשוב אחרת, הכבישים סגורים, המרחב האווירי סגור, אין יוצא ואין נכנס, אין חנויות של שפע בגדים, נעלים, תכשיטים ועוד. אנחנו שבויים בבתים אותם בנינו כמו החיות אותן אנחנו נוהגים לכלוא בכלובי ברזל חלוד.
אז אומנם אנחנו עדין לא רעבים ללחם, אבל האם אנחנו יכולים ללמוד משהו מהחוויה הזו?
אז איפה אני נכנס לתמונה?
אני תומך במערכת ישנה יותר, רפואה סינית מסורתית, בבסיסה עומד עקרון האחריות.
על כל אדם לקחת אחריות על הבריאות שלו .
על האדם לטפל בעצמו כשהוא בריא כדי למנוע מחלה חמורה יותר בעתיד.
הקורונה הוא וירוס הפוגע בריאות, הריאות ברפואה סינית הן המחיצה בין החוץ לפנים, הן מקבלות את האוויר מבחוץ ומאפשרות לו לצאת החוצה, הן הקשר שלנו לסביבה, הן יגנו עלינו מפותגן חיצוני כגון הקורונה וימנעו מהמחלה להתפשט בשאר חלקי הגוף.
במילים אחרות ישנו קשר ישיר בין מערכת החיסון שלנו לריאות ובמידה והריאות חזקות לא תהיה אפשרות לפתוגנים חיצוניים לחדור אל גופינו והתגובה הפיזית לקורונה תהיה מינימלית.
את הריאות או כל אברי אחר בגוף ניתן לחזק בתזונה.
תזונה היא הבסיס לבריאות וחולי, היא תשפיע על מצב הרוח שלנו, על החיוניות שבנו, על הקלילות שלנו והרצון שלנו לקום בבוקר ולחבק את החיים.
התשוקה למזון היא חשובה כמו התשוקה לחיים עצמם.
השליטה במזון ובצריכה שלו היא הבסיס לחיי אושר.
ברגע שאנחנו שולטים במזון אנו שולטים בכל דבר אחר.
ע״י עקרונות הרפואה הסינית ניתן לשלוט באוכל, ולבסוף להגיע לתקשורת גלוייה של אברי הגוף עם התודעה לגבי מה הגוף צריך ומתי.
אני יכול לעזור לך לחזור להקשיב, פשוט לעצור לרגע את המירוץ ולחזור להקשיב לגוף שלך.
בתשאול שאבצע אעבור על כל מערכות הגוף שלך, מערכת השתן, העיכול, כאבים במידה ויש ועוד.
לאחר ניתוח התשאול אמצא את האיברים החלשים בגופך ואחזק אותם בעזרת תזונה.
ברגע שאלו יתחזקו נוכל להתחיל תהליך בו אתה מחזיר לעצמך את השליטה בגוף שלך, ללא תלות במזון ותרופות, עם הזמן אתה תרגיש אדם אחר, חזק יותר, בריא יותר, חיוני וערני יותר.
אני כאן כדי לעזור לך לממש את הפוטנציאל הכלוא בגוף מלא בשקרים.
אז עכשיו כשעצרת הכל ואין לאן לברוח אני כאן כעמוד תווך בשבילך.
לתאום מפגש אונליין לטיפול צור עימי קשר עכשיו.
תגובות